פסק-דין בתיק עפ"ג 32503-01-12

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 21138-06-10 (בית משפט השלום בכ"ס) ב-4 עבירות של גניבה וב-3 עבירות של מרמה והפרת אמונים כמתואר בסעיף 1 לגזר הדין נושא הערעור ונידון ל-6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, 200 שעות של"צ וקנס בסכום 2,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וב"כ המערער עותר לבטל את הרשעתו שכן מדובר בעבירות שאירעו לפני זמן רב יחסית כאשר המערער שימש כמתנדב בשירות המשטרה לשביעות רצון מפקדיו, בשל נסיבותיו האישיות של המערער כמתואר בתסקיר המבחן של בית משפט קמא וצורף להודעת הערעור ובשל שיתוף הפעולה בין המערער לחוקריו, כאשר הביא לידיעתם את מרבית האירועים נושא כתב האישום.

לטענת ב"כ המערער, אם כתב האישום היה מוגש סמוך לאחר האירועים, היה המערער נידון בבית משפט לנוער ועניינו היה מסתיים ללא הרשעה, כפי שמסתיימים מרבית האישומים כלפי קטינים.

ב"כ המערער טוען גם כי האשם רובץ לפתחה של המשטרה אשר שלחה את המערער לביצוע משימות בקשר עם שוהים בלתי חוקיים מבלי שילווה על ידי שוטר בוגר אשר ידריך אותו כיצד למלא את תפקידו.

ב"כ המערער טוען כי גם אם המערער גויס לצה"ל ועומד לסיים את שירותו בהצלחה, הרי הרשעתו  תפגע בהמשך תעסוקתו בעתיד שכן על פי רשימה שצורפה להודעת הערעור, הוא לא יוכל לעסוק בשורה של מקצועות שהעיסוק בהם טעון רישוי המותנה בעבר נקי.

ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו של המערער ועומדת על חומרת התנהגותו כאשר ניצל לרעה את אישיותם החלשה של השוהים הבלתי חוקיים מהם גנב כסף מזומן, כרטיס זיכרון דיגיטלי ומכשיר פלאפון נייד. לטענתה, הרשעתו של המערער לא אמורה לפגוע בהמשך תעסוקתו בעתיד שכן מדובר באדם צעיר שאין לו עדיין מקצוע בהיותו משרת בצה"ל.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא לקח בחשבון את כל הנסיבות לקולא שהעלה ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, והדבר בא לידי ביטוי בסעיפים 6 ו-7 לגזר הדין.

בית משפט קמא, בהסתמך על האמור בתסקיר שירות המבחן, התרשם שהמערער מנהל אורח חיים נורמטיבי, מעד בתקופה בה היה חדור מוטיבציה לשרת את המדינה, אותה הוא ממשיך לשרת בצה"ל ומעוניין להתפתח כאיש מערכת אכיפת החוק בעתיד.

בית משפט קמא אף לקח בחשבון לזכותו של המערער את שיתוף הפעולה שלו עם גורמי החקירה ועם שירות המבחן ואת התובנות שפיתח באשר לאופן התנהגותו בעתיד, דבר שמפחית את הסיכון שימשיך לעבור עבירות.

בית משפט קמא קבע,  ובצדק, כי אין בכל הנסיבות המקלות, כפי שהובאו לעיל, כדי להצדיק את אי הרשעתו של המערער שכן נסיבות ביצוע העבירות על ידו, כאשר השתמש לרעה בסמכות שניתנה לו לצורך פגיעה ברכושם של שוהים בלתי חוקיים החלשים ממנו, וכאשר מעל באמון אלה ששלחו אותו לבצע את המשימות, מחייבות את הרשעתו שכן אי הרשעה תפגע באינטרס הציבורי ובצורך להרתיע בעלי שררה מלהשתמש לרעה בסמכויות שניתנו להם, במיוחד כלפי אנשים חלשים.

עיון בכתב האישום המתוקן וברישא גזר הדין מעלה כי לא מדובר במעידה חד פעמית אלא במספר מקרים שאירעו במהלך שירותו של המערער כמתנדב במשטרה, בין אוגוסט 2007 לאוקטובר 2009, וגם אם חלק מהמעשים נעשו בהיות המערער קטין, אין ביטחון בכך שלא היה מורשע בביצוען גם אם היה נידון בפני בית משפט לנוער.

במקרה הראשון גנב המערער, יחד עם מתנדב אחר בן גילו, משוהה בלתי חוקי סכום של 600 ש"ח, מתוכם לקח המערער 500 ש"ח, וזאת לאחר שהביאו את השוהים הבלתי חוקיים למקום מסתור.

במקרה השני גנב המערער משוהה בלתי חוקי, במהלך בדיקה שביצע בו, כרטיס זיכרון דיגיטלי ואילו במקרה השלישי, הוא המקרה האחרון שהביא לפתיחת החקירה נגד המערער, גנבו המערער ומתנדב אחר מסוכנים משטרתיים שהתחזו לשוהים בלתי חוקיים מכשיר טלפון סלולארי שנמצא בתיקו של אחד מהם.

התנהגותו של המערער בכל אחד מהמקרים, ובהצטרף כולם לאחד, היא התנהגות שאין להקל בה ראש ומצדיקה את הרשעתו שכן כלל הוא שמי שמבצע עבירה מן הראוי להרשיע אותו בביצועה אלא אם קיימות נסיבות חריגות הנוגעות לביצוע העבירה או שקיים חוסר איזון בין הפגיעה הצפויה בעתידו של מבצע העבירה לבין האינטרס הציבורי שיש בהרשעתו בביצועה (ראה פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 5982/08 יותם כהן נ' מ"י, סעיף 16 לפסק הדין, פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 6909/09 בלוך נ' מ"י, ופסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' דסק"ש).

עיון בפסקי הדין שהוצגו בפנינו, כמו גם בפני בית משפט קמא על ידי ב"כ המערער, מעלה שאין העניין הנידון בכל אחד מהם דומה למקרה שבפנינו שכן בע"פ (מחוזי ב"ש) 46442-01-12 מ"י נ' שונק מדובר היה בהרשעה בביצוע עבירה אחת של הפרת אמונים ובאימוץ של הסדר טיעון, כך גם בת"פ 217/97 מ"י נ' פנחס, מדובר היה בעבירת מרמה והפרת אמונים, לאחר שהנאשם זוכה מלקיחת שוחד ותיווך לשוחד.

בת"פ (ב"ש) 5847/08 מ"י נ' גומל, מדובר היה במי שנכח בבית סוכנת משטרתית, לא מנע ממנה להשתמש בסמים ולא דיווח על כך כמתחייב מתפקידו אלא הורה לה להסתירם.

בית משפט השלום החליט שלא להרשיע את הנאשם למרות החומרה היתרה במעשהו בשל טיבו הייחודי והפגיעה הקרובה לוודאי שהרשעתו תביא לפיטוריו מהמשטרה.

איננו מקבלים טענת ב"כ המערער כי הרשעתו של המערער תפגע בהכרח או קרוב לוודאי בפרנסתו הצפויה לאחר שחרורו משירותו בצה"ל שכן רשימת המקצועות והעיסוקים שצורפה להודעת הערעור כוללת רק מעט עיסוקים ומקצועות שהרשעה תמנע מכוח חובה את העיסוק בהם שכן לגבי מרבית העיסוקים והמקצועות מדובר בסמכות הנתונה לרשות הרישוי הרלוונטית לקבל או לפסול את הבקשה לעסוק באותו מקצוע או עיסוק.

לאור כל האמור לעיל, אין בנימוקים שהועלו על ידי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, כמו גם בפני בית משפט קמא, כדי להצדיק את ביטול הרשעתו של המערער.